חכאיה מן אל חרב / סיפור מהמלחמה

פי (א)לשנה 1973 כאנת חרב פי הדבת אל ג'ולן (רמת הגולן), יעני בין איסראיל לסוריה. (א)לחרב כאנת צעב (קשה) וכתיר ג'נוד (חילים) מן אל ג'יש (א)לסורי
וכמאן מן אל ג'יש אל איסראילי מאתו וכתיר כאנו מג'ארוח (פצועים). דבאבאת
(טנקים) (א)חתרקו (נשרפו) וטיאראת (מטוסים) גטסו (צללו) עלא אל ארד, וכאן הונאכ בלבלה (בלבול) כבירה.
פי אל ג'יש אל איסראילי כאן דוכטור שו אישמו מוריס , והו שאטר (כשרוני) ודיימן
עימל אל שע'ל בסרעה מן ואחד לתאני.   פג'אתן שאפ מוריס, פי חד אל חקל,
איסראילי ג'נדי מג'רוח כטיר (פצוע קריטי) עלא אל ארד ודמו ניזל מן ראשו.
אל דוכטור ג'אב מוסעדה וחט לו צ'מאדה (תחבושת) , ופיהם, לאזם יאחדו אוואם
למוסתשפה. ליאנו מא כאנו סיאראת, חמל מוריס אל ג'ונדי עלא דהרו, והיכ בעד 
סיעת, אג'את מעא (א)למג'רוח למוסתשפה שו כאנת בעיד כתיר.
בעד נוס שנה , טילע אל מג'רוח ברה מן אל מוסתשפה ,והו סאלם וקוי (חזק)
איסמו לג'ונדי כאן מרואן והו דרוז מן עוספיה. אכתאר מן עשרין סנה דור מרואן
עלא מוריס אל דוכטור, עשאן כאן בידו יעול לו כיפ מתשכר כתיר וכאן בידו ישופ
כיפ שע'לו עלא טול אל חרב , נג'ח, והו סאלם.
מרואן סאפר לאמריקי, והונאכ צאר מליאן מסארי (עשיר) ואילו בית קסינו.
ואחד מן אל איאם שאפ מרואן פי טאבק אל ארדי , קריב מן טאולת אל רולטה
ויש (פנים) הו שאפ מן זמאן. ראח אל מודיר וסאל אל זלמה:לו סמחת יא סידי
שו אישמכ ? (א)לסאיח (התייר)קאל לו ,איסמי מוריס ליש תיסאל ? קאל לו מרואן
אינת דוכטור ?   נאם קאל לו מוריס.  יא חביבי ,  יא חביבי ,אינת ג'אב לי חייאתי
אנא דורת (חיפשתי)עליכ כתיר סנין, תעאל צאחבי , תעאל מאעי מוש לאזם תילעב
אינת ריבחת (הרוחת) כל אל צנדוק (את כל הקופה)…
בשנת 1973 היתה מלחמה בין ישראל וסוריה . המלחמה היתה קשה והרבה חיילים מהצבא הסורי והישראלי מתו והיו הרבה פצועים. טנקים נשרפו ומטוסים צללו לקרקע והיתה מלחמה גדולה.   בצבא הישראלי היה רופא ששמו מוריס שהיה כשרוני ותמיד עשה את עבודתו במהירות מהאחד לשני.
פתאום ראה מוריס ,בגבול השדה, חיל ישראלי פצוע קריטי על האדמה, ודמו ניגר מראשו. הרופא עזר לו ושם לו תחבושת, והבין שעליו לקחתו מהר לבית החולים.
מאחר ולא היו מכוניות , נשא מוריס את החיל על גבו , וכך אחרי שעות הגיע לבית החולים שהיה רחוק עם החיל.
כעבור שישה חודשים יצא הפצוע מבית החולים, והוא תודה לאל בריא וחזק שמו של החיל היה מרואן והיה דרוזי מעוספיה.
יותר מעשרים שנה חיפש מרואן את מוריס הרופא כי רצה להודות לו ושיראה איך עבודתו צלחה במהלך המלחמה. וכי הוא בריא.
מרואן נסע לאמריקה ושם הפך לעשיר מאד, ויש לו בית קזינו.
באחד הימים ראה מרואן בקומת הקרקע קרוב לשולחן הרולטה, פנים שראה מזמן. הלך מנהל הקזינו לאדם ושאל: סלח לי , מה שמך?  התייר ענה לו , שמי מוריס , למה אתה שואל?  אמר לו מרואן , אתה רופא ?  כן ענה מוריס.
חביבי, חביבי ,אתה הבאת לי את חיי, חיפשתי אותך שנים רבות, בוא חברי בוא איתי אתה לא צריך לשחק , אתה הרווחת את כל הקופה….